אם יהיה לישראל מזל יוצא מגדר הרגיל, מלחמת לבנון השלישית תיראה בעורף כמו מלחמת לבנון השנייה, רק גרועה הרבה יותר.
מלחמת לבנון השלישית בעורף הישראלי תיראה, אם יהיה לישראל מזל יוצא מגדר הרגיל, כמו מלחמת לבנון השנייה, רק גרועה הרבה יותר.
היכולות של חזבאללה
לא רק שלחזבאללה יש כיום הרבה יותר כוח אש מכפי שהיה לו במלחמה הקודמת, אלא שאפשר לצפות שהמלחמה בצפון תהיה מלווה בהתפרעויות ושיבושים עד כדי התקוממות של ממש, ובמה שמכונה “אסטרטגיית איחוד הזירות” או “איחוד החזיתות” האיראנית,[1] הנתמכת בין היתר באמצעי לחימה שאיראן הבריחה לישראל בשנתיים האחרונות.[2] כאשר נופלים מטחים כבדים בעורף, ומשטרת ישראל וצה”ל מופעלים ועסוקים במשימות ממשימות שונות, גם מספר קטן יחסית של מתפרעים אלימים או מחבלים חמושים יכול לגרום נזק רב.
לפי הערכותיה של מערכת הביטחון, חזבאללה יירה במלחמה הבאה עד 6,000 רקטות וטילים ביום. הרוב יחטיאו או ייורטו, אולם עד כ־1,500 ייפלו מדי יום בשטחים בנויים וכיוצא בזה. ירי זה הוא בימים הראשונים, ואחריו צפוי קצב הירי לרדת לסביבות אלף חמש מאות עד אלפיים רקטות וטילים ‘בלבד.’[3] להשוואה, בשיחה סגורה ב-2009 העריך גורם במוסד כי חיזבאללה ינסה לירות 400-600 רקטות וטילים ביום, מתוכם כמאה לכיוון תל-אביב.[4] במלחמת לבנון השניה ירה חיזבאללה בממוצע כ-120 רקטות ליום, ובשיא הגיע לכ-250 רקטות ליום – סה”כ כ-4,000 רקטות, שהרגו 53 אזרחים וחיילים.[5]
הערכה זו איננה כוללת שיגור טילי חוף־ים לעבר אסדת “כריש”, תרחיש שהשלכותיו עלולות להיות חמורות מאוד לישראל (בפרט כיוון שהאסדה, שלא כמו אסדות הקידוח האחרות בישראל, בנויה לאכסן כמויות עצומות של קונדנסנט, תוצר לוואי של קידוחי הגז, ויהיה צורך לפנותו משם מיד במקרה של מלחמה),[6] אולם טכנית האסדה איננה “עורף” ומן הסתם פעולות של חיזבאללה כנגדה יהיו בטילי שיוט או מטוסים ללא טייס או נשק משוטט, כדוגמת המל”טים שחיזבאללה שלח לכיוונה והופלו ב-2022,[7] ולא ברקטות או טילים שרובם המוחלט אינו מדוייק דיו לפגיעה במטרת נקודה.
השאלה כמה רקטות יש לחזבאללה נתונה במחלוקת בין חוקרים. הממעיטים מדברים על כ־40 אלף; המרבים – על פי שלושה ויותר.[8] ב-2010 הוערך שלמעט קטיושות קצרות טווח, לחיזבאללה יש 13,000 רקטות עם ראשי נפץ במשקל כולל של 1,453 טונות.[9] המספר גדל מאז מאוד ופירושו של דבר שלחיזבאללה יש אלפי טונות חומר נפץ המכוונות לכיוון ישראל.
עם זאת צריך לזכור שהסיכוי שכל הרקטות הללו ישוגרו במלחמה קלוש. ראשית, כל כוח צבאי מנסה לשמר לעצמו עתודה כדי להגיב להפתעות האויב: גם אם נניח שלחזבאללה הייתה יכולת לשגר את כל הרקטות שלו ביום אחד, המשמעות היא שביום למחרתו הוא היה נותר בלי אפשרות להמשיך ולהשפיע בדרך זו על המלחמה. בהיעדר ידיעה מוקדמת על משך המלחמה, קצב הירי יוגבל תמיד על ידי הרצון לשמור כוח לעתיד ומגבלות אחרות (כך למשל, בזמן מלחמת לבנון השניה הוערך כי היו בידי חיזבאללה 15,000 רקטות וטילים – הוא ירה פחות משליש מהם). שנית, הכמות שחזבאללה יצליח לירות תלויה לא רק במספר הרקטות שבידיו, כי אם גם במספר המשגרים (המצומצם יותר), בכוח האדם המפעיל אותם (מצומצם עוד יותר), ולבסוף בצה”ל – כלומר, כמה צה”ל מצליח לפגוע במשגרים חד פעמיים בטרם השיגור, או כמה הוא מצליח לפגוע במשגרים רב-פעמיים באופן כללי. לא רק פגיעה משפיעה על הפוטנציאל אלא גם חשש מפגיעה: כלומר, אם חשיפת הכנות לשיגור יגרמו לפגיעה בצוות או במשגר, הרי שהחשש מכך מפחית את כמות ניסיונות השיגור ואת קצב השיגורים.
כלל אצבע הוא שככל שהרקטה או הטיל גדולים יותר, נדרש מאמץ רב יותר כדי להסתיר אותם ולהפעיל אותם. רקטות 107 מ”מ ניתן להחביא בקלות בצינור בקרקע, ולהפעיל אותן מרחוק; רקטת “פאג’ר 5”, שאורכה למעלה משישה מטרים ומשקלה יותר מ־900 ק”ג,[10] דורשת מערך מורכב יותר; לחזבאללה יש גם מספר קטן של טילים בליסטיים, כבדים וגדולים בהרבה, שאמצעי השיגור שלהם קשים להסוואה, דורשים מפעילים מיומנים, ובדרך כלל נדרש גם זמן רב יותר לשיגור.[11] פגיעה במפעילים שהוכשרו למשימה זו יכולה להשפיע לא פחות מפגיעה במשגרים.
צה”ל יעשה מאמץ נרחב להשמדת משגרים ומפעיליהם, ובראש ובראשונה מערך הטילים הכבדים יותר. קשה לדעת עד כמה יצליח בכך (למרות הישגים בתחום זה, האויב כמעט תמיד מסוגל להמשיך לירות), אולם הצלחה פירושה שאזור המרכז והדרום יסבלו הרבה פחות. יש המעריכים כי חזבאללה יפעל לשיתוק בסיסי חיל האוויר של ישראל על ידי מטחי רקטות וטילים בלתי פוסקים.[12] מצד אחד, תרחיש זה איננו סביר ביותר: מוערך שקשה לשתק בסיסי אוויר לאורך זמן רב, בפרט כשיש להם מטריית הגנה נרחבת. הגם שיש להודות שאין תקדים היסטורי להתמודדות מול פגיעה מדוייקת ומתמשכת במסלולים ובסיסים באמצעות רקטות וטילים, הרי שמחקר אמריקאי קבע ב-2009 כי כדי לשתק מסלולים ובסיסים, בהנחה של חימוש עם ראש קרבי של כחצי טון, יידרשו או מספר קטן של טילים מאוד מדוייקים (רדיוס פגיעה 5 מטרים) או עשרות רבות של טילים פחות מדוייקים, עם רדיוס פגיעה של כ-100 מטרים. ספק אם יש לחיזבאללה יכולת להפעיל ברצף כמות גדולה של חימוש מאוד מדוייק כנגד בסיסים, פעם אחרי פעם. בעבר, לא פעם הופצצו בסיסי אוויר בהפצצות כבדות, ולרוב ניתן היה לתקנם במהירות יחסית. בתכניות אמריקאיות כיום השאיפה היא להחזיר בסיסים למבצעיות בתוך שעות ספורות – לעיתים תוך ארבע שעות בלבד.[13] במלחמת רוסיה אוקראינה כשלו הרוסים בנסיונם להשבית את חיל האוויר האוקראיני במהלומת פתיחה של טילים – הגם שאמצעי הנגד היו מועטים. מצד שני, לאור הצלחותיהם של האוקראינים בתקיפת שדות תעופה רוסיים באמצעות מטוסים ללא טייס ורחפנים למיניהם, ולאחרונה גם הצלחות רוסיות מקבילות, אי אפשר לבטל את האפשרות שגם חזבאללה יצליח להסב נזק משמעותי לחיל האוויר, ובכך להגביל באופן זמני את יכולתה של ישראל לפגוע בטילים המכוונים לעברה. אפילו חלון זמנים קטן של כמה שעות שבו יכולת חיל האוויר לפעול מוגבלת בשל השמדת כמה מטוסים, פגיעה בטייסים או פגיעה במסלול, יכולה לשמש את חזבאללה היטב כדי לירות מטחים כבדים ומדויקים, אם ידע שהסיכון להשמדת המשגרים בידי מטוסים ישראליים נמוך יותר. גם פעולה נגד כוחות צה”ל או יישובים סמוכים לגדר, שתרכז אליה חיילים רבים ומשאבי לחימה רבים, יכולה להקל על חזבאללה לפגוע במטרות אחרות, שכן אין לצה”ל משאבים או קשב אינסופי.
במקרה שאכן חיזבאללה יצליח לירות את כמות הרקטות והטילים המוערך, אפשר שיהיה לישראל מזל ואף מערכת תשתית חיונית לא תיפגע; ספק אם חזבאללה יוכל לירות טילים כבדים ומדויקים רבים כל כך, בפרק זמן קצר כל כך, עד כדי הרוויית מערכות ההגנה. אם יהיה פחות מזל, עלול להתממש התרחיש שמדבר על פגיעה בתחנות כוח, שיבוש קשה של מערכות רבות, עלטה ממושכת באזורים נרחבים ואולי פגיעה בייצור החשמל למשך תקופה ארוכה.
גם אם מטרתו הראשית של הארגון הלבנוני תהיה גוש דן, הסיכון בצפון הארץ, ובפרט סמוך לגבול, עלול להיות גדול הרבה יותר. זאת משום שרוב הסד”כ של חזבאללה מורכב מרקטות קטנות יחסית, שהטווח שלהן נע בין קילומטרים ספורים לארבעים ק”מ. להערכת צה”ל, 50% מהחימוש הרקטי בידי חיזבאללה הוא לטווח של כ-15 ק”מ או פחות מזה, עוד כ-40% מסוגלים להגיע לקו חיפה, ורק כ-5% אחוזים מהחימוש הוא לטווח ארוך יותר.[14] עדיין מדובר באלפי טילים היכולים להגיע למרכז ודרומה משם אם מקבלים את ההערכות המירביות, אולם ברור שמדובר בחלק קטן מהרקטות: האיום יהיה קשה הרבה יותר ככל שהטווח לגבול לבנון קצר יותר.
אמצעי הלחימה קצרי הטווח – רקטת 107 מ”מ, המוכרת לישראלים כקטיושה, ורקטת 122 מ”מ, המוכרת כגראד – יכולים להיות מופעלים נגד מטרות צבאיות (כוחות מתמרנים, שטחי כינוס, בסיסים) וכן נגד יישובים בצפון הארץ בלבד. כמות חומר הנפץ בהם (בד”כ פחות מ-10 ק”ג לרקטת 107 מ”מ ובין 18-25 ק”ג לרקטת 122 מ”מ) קטנה יחסית אף שאין לזלזל בה, והם בדרך כלל לא יצליחו להפיל בניינים בפגיעה בודדת. לצד אלה, מחזיק חזבאללה מספר לא ידוע של רקטות “אל־בוראקן”, שהן חבית חומר נפץ ענקית בת מאות קילוגרמים המחוברת למנוע רקטי. הטווח שלהן הוא קילומטרים בודדים, ורמת הדיוק נמוכה, אולם עוצמת הנפץ מפצה על היעדר הדיוק. לפי ההערכות, ב-2016 היו בידי החיזבאללה כמה מאות רקטות כאלו.[15]
קשה לדעת מה תהיה מטרתו העיקרית של חזבאללה בירי הרקטות. ייתכן שינסה לבלום את תנועות צה”ל ולהשמיד כמה שיותר יחידות צבאיות, ייתכן שינסה לפגוע במיוחד במטרות תשתית כמו תחנות כוח, נתב”ג או (חשוב יותר) נמלי הים החיוניים לאספקה בישראל,[16] וייתכן שינסה בעיקר להרוג מספר רב של אזרחים ישראלים, הנתפסים בעיניו כמטרה לגיטימית ואף כנקודת החולשה של ישראל. הוא כמובן יכול לנסות לשלב, במחיר של הפחתת הפגיעה בכל תחום, או לשנות את דרך הפעולה שלו תוך כדי הלחימה, כשיתברר איזו מטרה אפקטיבית יותר.
הבדל גדול בין מלחמת לבנון השנייה למלחמת לבנון השלישית עשוי להיות מספרן של זירות ההרס, מה שישפיע על יכולת הטיפול בהן. הערכה צבאית מלפני מספר שנים הייתה כי בשלושה שבועות של לחימה יהיו כ-10,000 אתרי הרס קטנים (פגיעות בבניינים שאינן מובילות לסיכון בקריסה), מאות רבות של אתרי הרס בינוניים (בניינים שלא קרסו אולם ספגו פגיעה מבנית ועלולים לקרוס), ואתרי הרס כבדים בודדים (קריסות כוללות של בניינים).[17] אולם אם חזבאללה יצליח להנחית, יום אחרי יום, כמויות גדולות של רקטות על מטרות אזרחיות, כי אז יתקשו פיקוד העורף והרשויות המקומיות לחלץ נפגעים מבין ההריסות ולהחזיר את השגרה לתקנה, גם אם רק מיעוט הרקטות יפילו בניינים. הכוחות שאפשר לרכז כאשר יש מוקד הרס אחד ביום או אפילו שלושה, ופרקי זמן ממושכים חולפים בין פגיעות הרקטות באותו אזור – אינו דומה להיקף הכוחות במציאות של חמישים מוקדי הרס בינוניים ליום. הדבר נכון במיוחד אם הרקטות מדויקות יחסית, ופוגעות שוב ושוב באותו אזור מוגבל. לצורך ההדגמה, תארו לעצמכם מאמצי חילוץ מאזור בקוטר כקילומטר, שיש בו כמה בניינים הרוסים וכמאה רקטות נוחתות עליו מדי יום. מקרים של עשרות קריסות של בניינים הם כמובן תחזית מחמירה ביחס להערכות הרגילות, אולם בהינתן כמות האמל”ח שבידי חיזבאללה צריך לפחות להביא אותן בחשבון. מבחינת נפגעים, הערכות שפורסמו בשנים האחרונות מדברות על עד 500 אזרחים הרוגים במלחמה הבאה;[18] מספר זה עלול להתגלות כאופטימי מדי, בפרט אם יקרסו בניינים רבים ולא יהיה מי שיחלץ במהירות את כל הלכודים. גם התמודדות עם שרפות גדולות או עם פגיעות במפעלים המכילים חומר מסוכן, עלולה להיות קשה מאוד בשל מחסור בכוח אדם. סיוט נוסח פגיעה במכל האמוניה (בדימוס) בחיפה, ממנו חששו עד פינוי המיכל, עלול להתגשם הפעם בכמה וכמה מקומות הגם שקשה לדעת כמה נפגעים יהיו בשל כך.[19]
ישראל, כמובן, אינה חסרת הגנות מול טילי חזבאללה; יש לה “כיפת ברזל”, שלא הייתה ב־2006, ומערכים נוספים כדוגמת “קלע דוד”, שכבר נבחנה בהצלחה במבצע “מגן וחץ” ב-2021. זאת כמובן מלבד הפעולות ההתקפיות שאינן מספיקות לבדן אך חיוניות. מערכות ההגנה הורידו מאוד את שיעור הנפגעים והנזק לרכוש: במלחמת לבנון השניה נהרג ישראלי אחד על כל 79 רקטות, ב’עמוד ענן’ ישראלי על כל 320 רקטות, וב’צוק איתן’ – ישראלי הרוג על כל 1,500 רקטות. גם תביעות הרכוש ירדו פי שישה במונחים אבסולוטיים בין מלחמת לבנון השניה ל’צוק איתן’, וכמוהם הנזק שהסבה כל רקטה.[20] עם זאת, ב’שומר החומות’ היה היחס גרוע יותר מאשר ב’צוק איתן’ ויחס ההרוגים מרקטות בלבד הידרדר ל-1:384, אם כי יחס תביעות הרכוש גדל אך במעט.[21]
אולם במקרה של מלחמה גדולה בצפון, מערכות ההגנה האווירית לא יוכלו לסוכך על כל שטח ישראל, ואפילו לא קרוב לכך. הצלחותיה יוצאות הדופן של כיפת ברזל מאז נכנסה לשימוש, השכיחו כמעט את העובדה שהיא לא נועדה במקור להגן על כל יישוב ויישוב; הנימוקים נעו בין הגנה על יישובי עוטף עזה מפני איום רקטות מוגבל, להגנה על על נקודות מפתח אסטרטגיות: הכור בדימונה, בסיסי חיל האוויר, תחנות כוח, מפעלי התפלה ושאר אתרים חיוניים לתפקודה של מדינה, ואולי על כוחות מתמרנים.[22] אין ולא יהיו מספיק סוללות כדי להגן מפני כל האיומים, בכל מקום. מספר מיירטי כיפת ברזל, “קלע דוד” ושאר מערכות הגנה שבידי ישראל הוא סוד כמוס, אולם ברור שיש לו גבולות. חזבאללה צפוי, בפרט אם יקבל סיוע מודיעיני מתוך ישראל – הן מידי משתפי פעולה, והן מידי אזרחים תמימים שיעלו תמונות של סוללות ההגנה האווירית – להנחית מטחים כבדים על סוללות אלו, בתקווה “להרוות” אותן כך שלא כל הטילים ייורטו. אם יצליח, ינסה כמובן לנצל זאת ולפגוע עוד ועוד באזורים שאינם מוגנים.[23] ככל שתימשך הלחימה וכמות המיירטים תצטמצם, תיאלץ ישראל לחסוך בחימוש ולהסתפק ביירוט רקטות וטילים המופנים לריכוזי אוכלוסייה גדולים, ובמקרה גרוע עוד יותר, להגן רק על מטרות תשתית קריטיות.
העורף הישראלי התרגל לחיות בגן עדן של שוטים, כאשר כיפת ברזל מצליחה לפגוע בטילים וברקטות באחוזים מדהימים. אפשר לקוות שהדבר יימשך בעתיד, אך אין ביטחון בכך, אם אכן יצליח חזבאללה לשגר כמות גדולה של רקטות כנאמר לעיל. אם יהיה לישראל מזל, אף מערכת תשתית חיונית לא תיפגע (ספק אם חזבאללה יוכל לירות טילים כבדים ומדויקים רבים כל כך, בפרק זמן קצר כל כך, עד כדי הרוויית מערכות ההגנה); אם יהיה פחות מזל, עלול להתממש התרחיש שמדבר על עלטה ממושכת באזורים נרחבים. לישראל יש אומנם כמה תחנות כוח, אולם במקרה של פגיעה בטורבינה בחדרה או באשדוד, הירידה בהספק עלולה לכפות ניתוק של אזורים שלמים למשך ימים, כדי לשמור על זרם החשמל לכוחות צה”ל, לבתי חולים ולמתקנים חיוניים. שילוב של מתקפה כזו עם מתקפת סייבר יכול להסב נזק גדול יותר מכל אחת מן המתקפות לבדה.[24] למותר לציין את ההשפעה של פגיעה בתחנות כוח ובמפעלי התפלת מים יחד, וכן הלאה.
נוסף על מצב קשה זה, ישנו חשש לצירוף של לחימה מול חזבאללה עם תסריט בנוסח שומר החומות. התפרעויות כמו אלה שראינו ב־2021, או גרועות מהן, עלולות לפגוע בגיוס המילואים בשתי דרכים שונות. הראשונה, המצויה יותר בשיח הציבורי, היא החשש מחסימת צירים בידי המתפרעים, מה שיקשה על אנשי מילואים להגיע לבסיסים. מאז שומר החומות עושה צה”ל מאמצים להתכונן למצב כזה, וגם “המשמר הלאומי” העתידי יוכל לעזור בכך, אולם עדיין תהיה בעיה: יידרש זמן לפתוח את נתיבי התנועה, ושילוב של חסימת כבישים בידי מתפרעים במקרה הטוב או מחבלים חמושים במקרה הרע (כולל רחפנים חמושים תוצרת בית, שכבר שימשו למטרות פליליות בארצנו), יחד עם מטחי רקטות על צמתים גדולים, יכול להקשות מאוד על תנועת כוחות ועל גיוס נרחב.[25]
בעיה שנייה תהיה הדילמה הממשית שבפניה יעמדו אנשי המילואים – האם להגן על משפחותיהם בעורף, או להתגייס לחזית. מי שיתייצב לשירות בגבול הצפון, ידע שבני ביתו חשופים לסיכונים גדולים, אולי יותר ממנו, בפרט אם צה”ל לא יצליח לנטרל את רוב השיגורים בתוך ימים ספורים. אם המשפחה מתגוררת בעיר מעורבת, ביישוב מבודד בגליל וכדומה, האב עלול להרגיש שהוא מפקיר את יקיריו לסכנת פוגרומים ופגיעה, בפרט אם שלב גיוס המילואים יתרחש כאשר כבר מתחוללות מהומות.
בנוסף יהיה צורך להגן על עובדים חיוניים: אנשי צוות רפואי ערבים, נהגי משאיות מהמגזר ועוד עשויים להיעדר מהעבודה, אם יהיה חשש שהם או משפחותיהם ייפגעו בידי מחבלים שרואים בהם “משתפי פעולה”. אבטחה על המאוימים תמתח עוד את המשאבים וכוח האדם הזמין, שיסבול ממחסור גם כך.
יש לקוות כמובן שההתרחשויות הפוליטיות במדינת ישראל כיום לא ישפיעו על הלכידות בזמן מלחמה, או שהמשבר ייפתר עוד לפני שיפרוץ העימות הצבאי הבא.
מה יכולה ישראל לעשות?
ראשית, צריך להיות מודעים לחומרת האיום. מודעות לא יכולה לסלק את האיום, אבל היא מקילה במידת מה את ההתמודדות איתו. הפתעה מוחלטת יכולה לגרום להלם ש”סתם” נזק לא יביא איתו, והדחקת האיום יכולה להוביל לכך שגם מה שאפשר יהיה לעשות כדי להתכונן אליו לא ייעשה[26]
שנית, בהינתן שמדינת ישראל עלולה להיות עסוקה מדי או שלא יהיו לה די משאבים לתת מענה לכל נזק וצרה, החובה תהיה על השלטון המקומי והאזרחים להכין תוכניות משלהם. במלחמת לבנון השנייה חלק מהרשויות בצפון קרסו. בצפת, למשל, 80 אחוז מעובדי העירייה נמלטו מהעיר, כמו חלק גדול מהתושבים. במקומות אחרים לא היה המצב שונה בהרבה.[27] במצב כזה התושבים הנשארים אינם יכולים לסמוך על הרשויות, וגם אם נשארו בעיר די עובדים, הם יתקשו לתפקד כשבתיהם תחת אש. יישובים וערים שיכינו ויתרגלו תוכנית חירום יישובית, וידעו במי היא תלויה ומי האנשים החיוניים, קרוב לוודאי שיצליחו להגיב טוב יותר מאשר יישובים שלא יעשו כן. פרויקט הכשרת “מחלצים קלים” וצוותי סע”ר של פיקוד העורף,[28] המתקיים כבר כמה שנים, הוא דוגמה לתכנון כזה, חיוני גם אם לא מספיק לבדו. ככל שרבים ישתתפו בהכשרות, ישתפר המצב בשעת חירום. הזמינות של בעלי ידע בסיסי וציוד בסיסי תוכל להציל חיים, ותצמצם את מספר הנפגעים הפיזיים ונפגעי הטראומה. הסתמכות על ציוד שייקנה בידי העיריה תשפר את הסיכויים להתמודדות כאשר שאר רשויות המדינה נמצאות במחסור.
לצד צוותי סע”ר, יידרשו גם כיתות כוננות מקרב פטורי־מילואים כדי להגן על יישובים במקרה של התקפות ולהבדיל התפרעויות. מוקדי חירום יישוביים; תרגולי תושבים; והכנה לקליטת פליטים בערים שיספגו פגיעה פחותה. כל אלה יצטרכו להתקיים ברמה המקומית, בלי להמתין ל”מדינה”. אם עיריית חיפה, למשל, רוצה שאלפים מתושביה יתפסו מקלט במנהרות הכרמל (בהנחה שהכביש לא יהיה דרוש לתנועת כוחות), היא אינה יכולה להסתמך רק על פיקוד העורף שידאג לציוד מתאים, תאי שירותים, אוורור וכן הלאה. יישובים רבים כבר מחזיקים כיתות כוננות וצוותי חירום יישוביים; יש צורך שערים ועיירות ילכו בעקבותיהן. יחידת המילואים של אילת למלחמה בטרור היא מודל אפשרי לכך: הגם שהיא נולדה כדי להתמודד עם ריחוקו של איזור אילת משאר מדינת ישראל וכוחות הצבא והמשטרה שלו, הרי שכיום יש צורך ביחידות כאלו גם ביישובים פחות רחוקים, במיוחד לאור האפשרות של מתקפה על כמה יישובים בצד פגיעה בצירי התנועה של תגבורות. יחידות כאלו יוכלו להגיב במהירות ולקנות זמן יקר עד אשר יוכל צה”ל לשלוח תגבורות ליישוב מותקף. משמר לאומי הוא עניין רצוי, אולם גם הוא דורש זמן לגיוס: יש צורך בכוחות מקומיים שיוכלו להגיב תוך זמן אפסי.
ביישובים סמוכי־גבול כדאי ליישוב להכין תוכנית מילוט מהירה כדי לעזוב את היישוב או העיר ולנדוד דרומה עד יעבור זעם. לא רק המדינה תצטרך לחשוב מתי ואיך היא מפנה אותם; האזרחים עצמם יצטרכו למצוא פתרונות – מיגון, דרכי עזיבה ואגירת מזון ומים למקרה של קריסת השירותים הציבוריים. במיוחד אם תפרוץ מלחמה במתקפה על יישובים ישראלים לצד מטחים כבדים, בתחילתה יהיה צה”ל וגורמי המדינה האחרים עסוקים מאוד וסביר שפינוי מסודר יתעכב. אם יהיו במקביל גם התפרעויות, הפרות סדר ופיגועים בתוך המדינה, גם המשטרה ושאר גורמי השלטון יתקשו לתפקד.
אי אפשר לסמוך על המדינה שתיתן פיתרון מהיר ומלא לכל בעיה. וככל שהעיריה תעשה כמיטב יכולתה, אי אפשר לסמוך גם עליה: תושבים צריכים לתכנן מראש תוכנית מילוט מהירה כדי לעזוב את היישוב או העיר ולנדוד דרומה עד יעבור זעם. לא תמיד יהיה די זמן לחכות לפינוי מאורגן, ואם רוצים לשלול מחזבאללה את היכולת לפגוע בתושבי קו העימות, לא רק המדינה תצטרך לחשוב מתי ואיך היא מפנה אותם; האזרחים עצמם יצטרכו למצוא פתרונות – מיגון (ממ”ד, מקלטים, חללים תת־קרקעיים שאפשר להסתתר בהם); דרכי עזיבה; ואגירת מזון ומים למקרה של קריסת השירותים הציבוריים לכמה ימים. אנשי המילואים יצטרכו לתכנן לא רק כיצד להגיע ליחידתם, אלא גם אם לשלוח את המשפחה למקום מבטחים.
תרחיש זה בהחלט איננו משמח, אבל ישראל יכולה להתמודד איתו. צריך לזכור שהפצצות והפגזות כבדות בעבר לא שברו חברות אזרחיות, גם כאשר נתוני הבסיס שלהן היו פחות טובים משל החברה הישראלית. מודעות והכנה מתאימה יסייעו להתמודד עם מצבי החירום והאבדות, ונסראללה, שלפני יותר מעשרים שנה טען שישראל “חלשה מקורי עכביש”, יוכל לגלות שוב שביחס לעוביים, קורי עכביש הם מהחומרים החזקים בעולם.
גרסתו הראשונית של מאמר זה התפרסמה ב”מקור ראשון“, ב-9 בספטמבר 2023
[1] ר’ למשל ג’ונתן שנצר, “על סף מלחמה רב זירתית”, מידה, 11 במאי 2023, https://mida.org.il/2023/05/11/%d7%a2%d7%9c-%d7%a1%d7%a3-%d7%9e%d7%9c%d7%97%d7%9e%d7%94-%d7%a8%d7%91-%d7%96%d7%99%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa/; Amir Houssein Vazirian, “Iran’s unification of the arenas campaign against Israel: Foundations and prospects”, Middle East Institute, September 26, 2023, https://www.mei.edu/publications/irans-unification-arenas-campaign-against-israel-foundations-and-prospects
[2] ר’ למשל עמי רוחקס דומבה, “שב”כ חושף: תושבי כפר קאסם ולוד הבריחו מטעני חבלה מתוצרת איראן בהוראת חיזבאללה”, Israel Defense, 24 באוגוסט 2023, https://www.israeldefense.co.il/node/59364; ערוץ כאן 11, “תיעוד ההברחה החריגה של מטענים איראניים על ידי אזרחים ישראלים”, 6 בספטמבר 2023, https://www.kan.org.il/content/kan/kan-actual/p-11894/news-item/520470/.
[3] לילך שובל, “אלפי טילים ושיבוש בתשתיות: תרחיש העימות עם חיזבאללה שהוגדר כבעל סיכוי “סביר””, ישראל היום, 7 באוגוסט 2023, https://www.israelhayom.co.il/news/defense/article/14469271; אמיר בוחבוט, “במערכה מול חיזבאללה קצב האש יהיה גבוה פי 10, ישוגרו 4,000 רקטות ביום לעבר העורף”, וואלה, 9 בספטמבר 2022, https://news.walla.co.il/item/3529138
[4] US Embassy Tel-Aviv Cable, 18 November 2009, leaked by wikileaks, in https://www.theguardian.com/world/2011/apr/07/israel-gaza
[5] עוזי רובין, ההגנה האקטיבית של ישראל במבצע ‘צוק איתן’, רמת גן: מרכז בגין-סאדאת, 2015, עמ’ 26; יואב לימור, “מפחיד טילים: הקו האדום מול חיזבאללה”, ישראל היום, 3 באפריל 2021, https://www.israelhayom.co.il/article/855465
[6] לפי חברת אנרג’יאן, המפעילה את האסדה, “עירוב נפט קל\קונדנסט יאוחסן על גבי האסדה [במקור FPSO] (יש שטח אחסון גולמי של עד 665,000 חביות”. Doug Pferdhirt, Barry Glickman and Knut Boe, “Energean: Karish and Tanin Gas Development A fully integrated project – iEPCI”, TechnipFMC,8th October 2008, https://www.technipfmc.com/media/h3xaz4zw/karish-and-tanin-gas-development-id40.pdf. באסדות הקידוח האחרות הקונדנסט מפונה בצינור. המשמעות היא שבעוד שאפשר במהירות יחסית ‘לכבות’ את האסדות האחרות כך שפגיעה בהן תוביל לנזק מוגבל בלבד, הרי שפגיעה באסדה מלאה בקונדנסט יכולה להוביל לנזק גדול בהרבה.
[7] לילך שובל, ” צה”ל יירט שלושה מל”טים של חיזבאללה בקרבת אסדת כריש”, ישראל היום, 2 ביולי 2022, https://www.israelhayom.co.il/news/defense/article/11993430
[8] לימור, “מפחיד טילים”; Tal Beeri, “Does Hezbollah Really Have 150,000 Missiles and Rockets”, Alma, February 21, 2022 . ייאמר כי ההערכות הנמוכות נסמכות ברובן על נתונים מלפני עשור, כך שאפשר שהן פשוט דוגמה לנתונים לא מעודכנים. אצל בארי החלוקה היא לטילים מעל 200 ק”מ (5000), טילים ורקטות קצרים\בינוניים (65,000) ומרגמות (טווח עד 20 ק”מ, 145,000), וכן כ-2000 כלי טיס לא מאויישים נכון ל-2021. לא ברור מה כוללת ההגדרה של “מרגמה”, שכן טווחן של מרגמות קצר בהרבה בדרך כלל. לאיראנים שני דגמים (רזם וואפה) המסוגלים להשיג טווח של 16 או 20 ק”מ בהתאמה עם פצצה-נתמכת-מנוע (RAP), אולם מדובר בכלים גדולים ומסורבלים, ותחמושת ייחודית, וספק כמה מהם יש בידי חיזבאללה.
[9] עמוס הראל, “כל הארץ טילים טילים”, הארץ, 17 באפריל 2010, https://www.haaretz.co.il/misc/2010-04-17/ty-article/0000017f-ee26-d4a6-af7f-fee60e9a0000
[10] CSIS Missile Defense Project, ” Missiles and Rockets of Hezbolla”, August 10, 2021
[11] טילי דלק נוזלי מיושנים כדוגמת הסקאד דרשו כמה שעות הכנה. טילי דלק מוצק מודרניים יכולים להיות מוכנים לירי בתוך דקות ספורות.
[12] אהוד עילם, “חשיבות הארטילריה לאור פגיעות חיל האוויר בעת עימות עם חיזבאללה”, Israel Defense, 2 באוגוסט 2022, https://www.israeldefense.co.il/node/55342; יצחק בריק, “הטיל מכופף את זנב המטוס”, הארץ, 15 באוקטובר 2020, https://www.haaretz.co.il/opinions/2020-10-15/ty-article-opinion/.premium/0000017f-f315-d497-a1ff-f39520ac0000?172. ראה גם איתי ברון, מעליונות אווירית למהלומה רב־ממדית: השימוש בכוח האווירי ומקומו בתפיסת המלחמה הכוללת של ישראל, מזכר 219 (ינואר 2022), המכון למחקרי ביטחון לאומי, עמ’ 205-207
[13] David A. Shlapak, David T. Orletsky, Toy I. Reid, Murray Scot Tanner and Barry Wilson, A Question of Balance: Political Context and Military Aspects of the China-Taiwan Dispute, Santa Monica: Rand, 2009, pp. 35-51 . בנושא תיקון בסיסים ר’ למשל במדריך השדה של צבא ארה”ב לתיקון מסלולי המראה בעקבות מתקפה, TC 5-340, Air Base Damage Repair (Pavement Repair), December 1988, https://armypubs.army.mil/epubs/DR_pubs/DR_a/pdf/web/tc5_340.pdf , וכן Rebecca Grant, “Fighting Through”, Air & Space Forces Magazine, 26 November 2014, https://www.airandspaceforces.com/article/fighting-through/
[14] בוחבוט, “במערכה מול חיזבאללה”.
[15] עמוס הראל, “תוכנית צה”ל למלחמה בצפון: חפירות בגבול ופינוי 78 אלף תושבים”, הארץ, 18 בנובמבר 2016, https://www.haaretz.co.il/news/politics/2016-11-18/ty-article/.premium/0000017f-e0d3-df7c-a5ff-e2fbce1a0000. לסרטון של אחת הגרסאות בשימוש במלחמת האזרחים הסורית רק למשל https://www.youtube.com/watch?v=8O7bhD1xW0Y
[16] ר’ אהוד גונן, ” שרשרת האספקה הימית של ישראל בחירום – קושרת חזית ועורף”, חברה, צבא ובטחון לאומי 4 (2022, https://hms.haifa.ac.il/index.php/he/component/content/article/24-2018-10-29-11-11-06/295-israel-s-maritime-supply-chain-in-an-emergency-connecting-front-and-rear?Itemid=108)
[17] בוחבוט, “במערכה מול חיזבאללה”.
[18] שובל, “אלפי טילים”.
[19] ר’ למשל דן לביא, “לפיד: ‘פגיעה במיכל האמוניה תביא ל-17,500 הרוגים”, ישראל היום, 2 בנובמבר 2016, עדכון 1 בינואר 2018, https://www.israelhayom.co.il/article/429457; יובל אזולאי, ” קצין בכיר: גם בתרחיש קיצוני – פגיעה במכל האמוניה לא תגרום אסון”, גלובס, 14 במרץ 2016, https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001109983
[20] רובין, ההגנה האקטיבית, עמ’ 27-28
[21] עוזי רובין, “ההגנה האווירית של ישראל במבחן במהלך מבצע שומר החומות”, מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון, 7 באוגוסט 2021, https://jiss.org.il/he/rubin-israels-air-defense-tested-during-operation-wall-guard/
[22] כך למשל טען מפקד פיקוד הצפון האלוף גדי אייזנקוט ב-2010, כי ‘כיפת ברזל’ “צריכה להיות מופנית בראש ובראשונה לשימור היכולת ההתקפית של צה”ל ולא להגנת אזרחים”. יוסי ארזי וגל פרל, “שילוב טכנולוגיות להגנת העורף מפני איומים בליסטיים וטילי שיוט”, צבא ואסטרטגיה 5(3), 2013, עמ’ 80. בדיעבד אפשר לראות כי ביצועי ‘כיפת ברזל’ היו טובים ממה שהעריכו לפני עשור – גם בשל השדרוגים שעברה המערכת אך לא רק. ב-2011 קבע ראש הממשלה בנימין נתניהו כי ” אין באפשרותנו לפרוס סוללות שנוכל להגן על כל בית, כל בית ספר, כל בסיס וכל מתקן. המענה האמיתי לאיום הטילים, הוא בשילוב של אמצעי תקיפה והרתעה עם אמצעי הגנה ובעמידה איתנה של הממשלה והציבור.” (“דברי ראש הממשלה בישיבת הממשלה בנושא כיפת הברזל”, 27 במרץ 2011, https://www.gov.il/he/departments/news/spokekipa270311). ר’ גם הראל, “כך הארץ טילים טילים”.
[23] זו כמובן גם מגבלה משמעותית עבור חיזבאללה: בהינתן מספר טילים מדוייקים מוגבל והגנה על אתרי מפתח, הוא לא יוכל להפעיל מטחים מדוייקים כנגד כל המטרות שירצה, בוודאי לא לאורך זמן.
[24] דן וויינשטוק, מאיר אלרן ואח’, ביטחון מערכת החשמל בישראל: הצעה לאסטרטגיה רבתי, מזכר 152 (2016), המכון למחקרי ביטחון לאומי, בפרט עמ’ 19-21, 44-47
[25] להרחבה ראו יגיל הנקין, ” “אם יקרה פעם נוספת”: מאורעות מבצע “שומר החומות” כמקרה של לחימה היברידית”, מערכות 492, ינואר 2022, https://www.maarachot.idf.il/2022/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%90%D7%9D-%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%94-%D7%A4%D7%A2%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A1%D7%A4%D7%AA-%D7%9E%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%91%D7%A6%D7%A2-%D7%A9%D7%95%D7%9E%D7%A8-%D7%94%D7%97%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA-%D7%9B%D7%9E%D7%A7%D7%A8%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%9C%D7%97%D7%99%D7%9E%D7%94-%D7%94%D7%99%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%93%D7%99%D7%AA/
[26] ישנם הסוברים כי מחשש לפאניקה בעורף עדיף שלא להרחיב בטרם מלחמה בנושא ההרס והפגיעות הצפויות. למעשה הדבר הפוך: בעוד שלא תמיד אפשר להתגונן, ההלם מהלא-צפוי מחזק כשלעצמו את הנזק והמשבר. לאזרחים בסופו של דבר כוח עמידה רב יותר ממה שלעיתים קרובות נוטים לשער, ודווקא ‘תיאום הציפיות’ יכול לחזק את יכולת העורף להתכונן למשבר קשה ולנפגעים רבים. מטבע הדברים כושר העמידה של העורף תלוי גם בהצלחת המדינאים והצבא לספק מטרה המצדיקה את הנזק שהוא סופג. ר’ יגיל הנקין, “כיצד מנצחים ב’מלחמות קטנות'”, תכלת 24, 2006, https://tchelet.org.il/article.php?id=318&page=all; מאיר פינקל, ” תיאום ציפיות: מהו ניצחון במלחמת לבנון הבאה ומה מחירו”, בין הקטבים 39, 2023, https://www.idf.il/media/psqfrjox/%D7%AA%D7%99%D7%90%D7%95%D7%9D-%D7%A6%D7%99%D7%A4%D7%99%D7%95%D7%AA.pdf; פנינה שוקר, ” רגישות החברה הישראלית לנפגעים והשפעתה על קבלת החלטות בסוגיות צבאיות”, מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון, פברואר 2022, https://jiss.org.il/he/shuker-the-sensitivity-of-israeli-society-to-casualties/
[27] ליאת נטוביץ קושיצקי, ” סדר בבלגן: האיש שניהל את צפת במלחמה”, מקור ראשון, 18 ביולי 2016, https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART2/799/885.html; מבקר המדינה, תפקודן של הרשויות המקומיות בעת מלחמת לבנון השנייה, דו”ח מיוחד, 18 ביולי 2007, https://www.mevaker.gov.il/sites/DigitalLibrary/Pages/Reports/1602-15.aspx
[28] פיקוד העורף, “התוכנית להכשרת צוותי סע”ר”, נבדק בתאריך 5 באוקטובר 2023, https://www.oref.org.il/12549-19834-he/Pakar.aspx
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
תמונה: IMAGO / Saeed Qaq / FADI AMUN
- בניית אתרים